<h1>ראב"ן</h1>
<h2>דף ו.</h2>
תנו רבנן מוצא שפתיך זו מצות עשה, תשמור זו מצות לא תעשה, ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך, כאשר נדרת זה נדר, לי"י אלקיך אלו חטאות ואשמות [עולות ושלמים], נדבה כמשמעה, אשר דברת אלו קדשי בדק הבית, בפיך זו צדקה דכתיב [ישעיה מ"ה] יצא מפי צדקה. אמר רבא וצדקה מחייב עליה לאלתר בבל תאחר מ"ט דהא קיימי עניים לחלק להם, פשיטא מהו דתימא כיון דבעניני קרבנות כתיב, עד דעברו עליה ג' רגלים כקרבנות, קמ"ל.
<h2>דף ח.</h2>
באחד בתשרי ר"ה לשנים למאי הילכתא, רב נחמן בר יצחק אמר לדין, דכתב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראש השנה נידון מה תהא בסופה. וממאי דתשרי הוא, דכתיב בכסא ליום חגינו, איזהו חג שהחודש מתכסה בו שאין הלבנה נראת בו הוי אומר זה תשרי, וכתב משפט לאלקי יעקב. כי חק לישראל הוא, מלמד שאין ב"ד נכנסין לדין אא"כ קדשו ב"ד את החדש.
<h2>דף טז.</h2>
רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים. ואמר ר' יוסף כמאן מצלינין האידנא אקצירי ואמרי[עי], פירוש חולים כמו שאנו עושין שמבקשין רחמים על החולה שירפ[א]נו המלך, כר' יוסי עבדינן דכיון דנידון בכל יום דילמא עדיין לא נגמר דינו למות. ואמר נמי [שבת י"ב:] מי שיש לו חולה בתוך ביתו ישתתפנו עם חולי ישראל, לפיכך נהגו לסיים עם חולי ישראל אמן.
מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג, מפני שהחג זמן גישמי שנה ואמר הקב"ה נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גישמי שנה. אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות שופרות, כדי שתמליכוני עליכם ויבא זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. וא"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר [של איל] כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ומעלה אני עליכם כאילו הקרבתם עצמיכם לפני. א"ר יצחק תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן. אמר ר' יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, שנאמר ובנבלתם לא תגעו, יכול יהיו ישראל (נזהרין) [מוזהרין] על מגע נבילות, קו"ח ומה מגע מת חמורה כהנים מוזהרים ולא ישראל טומאה קלה לא כ"ש, אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו, ברגל.
<h2>דף כב.</h2>
א"ר יוסי מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו, וכשבאו לבית דין קבלו את עבדו ופסלו את בנו, וכן הלכה. מכאן לעבד משוחרר שכשר לעדות, והני מילי בעדות שיראה אחרי שנשתחרר דתחילתו וסופו בכשרות בעינן.
<h2>דף כו:</h2>
א"ר לוי מצות שופר של ראש השנה ושל יום הכיפורים דהוא יובל, בשל זכרים כפופים. פירוש בשל איל כפוף, דקיימא לן כרבי יהודה [ד]אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים כפופים ביובלות של יעלים פשוטים, (דהא) [ובהא] אין הלכה כר' יהודה אלא ביובל נמי בשל איל כפוף. ולהכי בעינן כפוף, דכמה [ד]כייף איניש יצריה טפי מעלי. ובמקדש [כ"ז.] ב' חצוצרות משני צדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרין שמצות היום בשופר. ואמר ריב"ל מאי קראה, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך י"י, לפני המלך י"י הוא דבעינן חצוצרות אבל בעלמא לא.
<h2>דף כז:</h2>
ת"ר ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גילדו כשר. ציפהו זהב מבפנים [פסול], ומבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר. ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעות פסול ואם לאו כשר. נתן שופר לתוך שופר ותקע בו אם קול הפנימי שמע יצא אם קול חיצון שמע לא יצא. הפכו שקיצר את הרחב והרחיב את הקצר ותקע בו לא יצא, דכתב והעברת דרך העברתו. נסדק לאורכו פסל, לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה, פירש רבן שמעון בן גמליאל (אומר) כדי שיאחזנו בידו אחת ויראה לכאן ולכאן. היה קולו דק או עבה או צרוד כשר, שכל הקולות כשרין בשופר. תניא התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטום יצאו אותן שבתוך הבור או בדות, אבל אותן העומדין על שפת הבור והדות לא יצאו שלא שמעו קול השופר אלא ערבוב (הכהת) [הברת] קול השופר. לפיכך מברך לשמוע בקול שופר, ולא לתקוע בשופר.
נסדק לאורכו. נראה לי שנסדק רוב אורכו, דכיון דנסדק רוב אורכו וודאי לא נשתייר בו שיעור תקיעות. אבל נסדק לרוחבו שנסדק רוב רוחבו, אם הסדק לצד אחד שנשתייר מן הסדק ועד סופו כשיעור תקיעה כשר.
<h2>דף כח.</h2>
אמר רבא התוקע בשופר בהמת עולה ושלמים יצא, מצות לא להנות ניתנו, והוא הדין אם הקדיש שופר ותקע בו שיצא. אמר רב יהודה של ע"ז לא יתקע בו שהוא איסורי הנאה, ואם תקע יצא דלא להנות ניתנו. ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו [תקיעה] של מצוה דלאו הנאה הוא. המודר הנאה ממי מעיין טובל בו טבילת מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה.
<h2>דף כח:</h2>
נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע או נתכוין משמיע ולא נתכוין שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע. היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול השופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא, לפי ששליח ציבור התוקע בבית הכנסת דעתיה להוציא כל הציבור. אבל אדם התוקע ליחיד ושמע אחר וכוון לבו לא יצא שלא נתכוין לו משמיע.
<h2>דף כט.</h2>
הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים ולויים וישראלים וגרים ומשוחררין. וטומטום ואנדרוגונוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין, וטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, אנדרוגונוס מוציא את מינו אבל לא את שאינו מינו, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אף את עצמו אינו מוציא. ואשה ועבד וחש"ו אין חייבין בתקיעת שופר, ואם תוקעין בעצמן אין מוחין בהן כדפרשנו למעלה [בסי' פ"ז] גבי סוכה ולולב. ותניא [לקמן ל"ג.] אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע, ומוקי לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות. אבל בשבילן נראה דאסור לתקוע לאדם שהוא בר מצות, אא"כ תוקע בשביל בר חיובא ואגביה ישמעו גם הם. ותימא לי אמאי נהגו הראשונים לתקוע ליולדות ולחולה. ונ"ל דהכי נהגו שהתוקע יתכוין להוציא עצמו ובכך התירו שהרי מוציא את עצמו בתקיעתו, אבל אם יצא כבר תימה לי היכי מצי תקע. אם לא מפני שאני אומר יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, ומתוך שהותרה תקיעה לצורך הותרה שלא לצורך. ולדברי פר"ח שפירש במס' ביצה אין מוציאין לא את הקטן ולא הלולב ובית הילל מתירין, דבלולב דמצוה מיירי, אבל הוצאה שאין בה מצוה אין מוציאין, הילכך אין מוציאין את השופר לתקוע בו לנשים שאין בו מצוה, [אם] לא שמוציאו בשביל בר חיובא. והתוקע אף על פי שתקע לעצמו ויצא תוקע ומוציא אחרים דתני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת המזון (אע"פ שיצא) [שאם יצא] אינו מוציא. ובעי רבא ברכת הלחם של (מצוה) [מצה] וברכת היין של קידוש היום מהו כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה הוא, תא שמע דאמר רב אשי כי הוינא בי רב פפי הוה מקדש לן וכי אתא אריסיה מדברא הוה מקדש ליה. ותנו רבנן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין פירוש ברכת המוציא אלא אם כן אוכל עמהם, אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות. ובהלל ומגילה אף על פי שיצא מוציא.
<h2>דף כט:</h2>
יום טוב שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, שאין שבות במקדש ובמדינה יש שבות דגזרו שמא יטלנו בידו ויוליכנו ארבע אמות ברה"ר. ואמר רבי חמא בר חנינא כתיב שבתון זכרון תרועה וכתיב יום תרועה יהיה לכם, לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות בשבת זכרון תרועה, ביום טוב שחל להיות בחול יום תרועה יהיה לכם. ומשום הוצאה מרשות היחיד לרה"ר לא מחייב, דהא לא עקרו משום הוצאה אלא לתקוע.
<h2>דף ל.</h2>
ושיהא יום הנף כולו אסור מאי טעמא מהרה יבנה בהמ"ק, כלומר לפי שעה יהיה בנוי כהרף עין לפי שהקב"ה בעצמו יבנהו, כאשר דרשו חכמים [ב"ק ס':] שלם ישלם המבעיר את הבעירה, אמר הקב"ה אני הצתי אש בציון כדכתיב ויצת אש בציון וכתיב ממרום שלח אש בעצמותי, ואני עתיד לבנותה באש דכתיב ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב, ולפיכך לא ידעו בניינו (וימרו) [ויאמרו] אשתקד מי (לו) [לא] אכלנו חדש בהאיר מזרח וכו'. [דמיבני] (ד)אימת, אילימא ביום ששה עשר שהוא הקרבת העומר יבנה, האיר מזרח התיר חדש קודם הבניין ולא היה צריך לאסור כל יום הנף בשביל אותו יום (הבשן) [הבניין], אלא דאיבני בחמיסר שהוא יום טוב אחד קודם הקרבתו ולא יודע עדיין בניינו לכל ויאכלו הרחוקים בהאיר מזרח קודם הקרבת העומר, אם כן לא היה לאסור כל יום הנף אלא חציו דאמר מר הרחוקים מותרין מחצות וכו', ומשני דאיבני בלילה אי נמי סמוך לשקיעת החמה של חמיסר כלומר חיישינן שמא יבנהו הקב"ה בליל שיתסר או סמוך לשקיעת החמה של חמיסר ולא יודע בניינו ולא יעסקו באותה לילה בעומר ולא (יקריבהו) [יקריבוהו] למחר עד לערב, הילכך מפני אותו יום התקין שיהא יום הנף כולו אסור, ובכל יום הנף חיישינן שמא בלילה יבנה ולא התיר האיר מזרח, אלא הבאת העומר, ולא קרב עד הערב. והא דאמר בשבועות בפרק ידיעת הטומאה [ט"ו:] אין בנין בית המקדש דוחה יו"ט ואין בניין בית המקדש בלילה, היינו בבנין בשר ודם שיש לו לשמור גזירותיו ומצותיו של הקב"ה, אבל הקב"ה הוא צוה ואינו מצווה.
<h2>דף לב.</h2>
סדר ברכות ותפילות של ראש השנה של מוסף, אבות, וגבורות, וקדושת היום וכולל מלכיות עם קדושת היום פירוש אתה בחרתנו ומפני חטאינו ועלינו לשבח ועל כן נקוה והפסוקים של מלכיות וחותם מלוך על כל העולם וזהו כולל מלכיות עם קדושת היום, ותוקע [וכו'], ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. ותנן העובר לפני התיבה ביום טוב (שני) של ראש השנה [השני] מתקיע במוסף. ובשעת ההלל, דהיינו בשאר ימים טובים הראשון המתפלל תפילת יוצר קורא את ההלל. ותנו רבנן מנין שאומרים אבות דהיינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שנאמר הבו לי"י בני אילים, ומניין שאומר גבורות דהיינו אתה גיבור וכו' ת"ל הבו לי"י כבוד ועוז, מניין שאומר אתה קדוש ת"ל הבו לי"י כבוד שמו, ומניין שאומר מלכיות זכרונות ושופרות ת"ל זכרון תרועה מקרא קודש זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות, ומלכיות מניין ת"ל והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני י"י אלקיכם שאין ת"ל אני י"י אלקיכם ומה ת"ל אני י"י אלקיכם זה בנה [אב] שכל מקום שנאמר זכרון מלכיות עמהם, והיכן אומר למלכיות, בקדושת היום כדפרישית.
ואין פוחתין מעשרה פסוקים של מלכיות ומתחיל בתורה ואומר י"י ימלוך וגו' ועוד ב' פסוקים בשל תורה וג' של כתובים וג' של נביאים ומסיים העשירי בשל תורה שמע ישראל וגו' שהוא נמי קבלת מלכות שמים. ועשרה זכרונות ומתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה כאשר פרשתי במלכיות, וכן שופרות. וי' מלכיות כנגד י' הילולים האמורים בהללו אל בקדשו, וג' של תורה [וג' של נביאים] וג' של כתובים כנגד כהנים לוים וישראלים אי נמי כנגד תורה נביאים וכתובים. ואין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פרעניות.
ומה שאנו אומרים ד' פסוקים של מלכיות של כתובים, משום דשניהם שאו שערים ראשיכם וגו' ושאו שערים ראשיכם ושאו וגו' שניהם סמוכים במזמור ומדברים בענין אחד (וכן) [לכן] הנהיגו לאמרן במקום פסוק אחד. וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד. וכן בשופרות אמרינן הללו אל בקדשו שהם ו' פסוקים במקום פסוק אחד שהוא הללוהו בתקע שופר, מפני שהן סמוכין ומדברין בענין אחד.
<h2>דף לב:</h2>
(ומרקדין) בשעת הלל הראשון מקרא את ההלל. מכלל דראש השנה ויום הכיפורים לית בהו הלל, מ"ט, א"ר אבהו, אמרי מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין אומרים ישראל שירה לפניך בראש השנה וביוה"כ. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וסיפרי חיים וסיפרי מתים פתוחין וישראל אומרים שירה.
<h2>דף לד:</h2>
ויחיד המתפלל בראש השנה אינו צריך לתקוע על סדר ברכות של תפילה, אלא יגמור כל תפילתו מלכות זכרונות ושופרות ואחר כך יתקע, כדתניא כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות במה דברים אמורים בציבור אבל ביחיד כשהוא שומען שומען על הסדר ולא על סדר ברכות.
<h2>דף לה.</h2>
אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך לקרות את הפסוקים, סבור מינה הני מילי ביחיד אבל בציבור לא, איתמר אמר ר' יהושע בן לוי כיון שאמר ככתוב בתורתך אחד יחיד ואחד ציבור שוב אינו צריך. מכאן נהגו גאוני מגנצא שאין שלוחי ציבור קורין פסוקי של מועדות בתפילה, אבל מלכיות זכרונות ושופרות בראש השנה קורין בין יחיד בין ציבור מהאי טעמא אמר הקב"ה לישראל אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות ותמליכוני עליכם ויבא זכרונכם לטובה לפני ובמה בשופר. ומטעם זה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט בשביל המליכוני עליכם. ואחר המקרא שאומר והאל הקדוש נקדש בצדקה [ישעיה ה'], ואינו אומר ואל הקדוש, הנהיגו לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, ולא מלך הקדוש ומלך המשפט. מצאתי סמך להמלך המשפט שאנו אומרים בראש השנה, בראש ספר יהושע בפסוק והכהנים נושאי הארון הברית לפני י"י [יהושע ג']. וכן בעי, וכל העם המלחמה אשר אתו [שם ח'] וגו'. וכן בחילוק הארץ כתיב לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה [שם י"ג].
רבי שמעון בן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. וא"ר שמעון חסידא לא פטר רבן שמעון אלא עם שבשדות שאנוסין במלאכתן ואין באין לבית הכנסת להתפלל, אבל אותן שבעיר דמצו לבוא לבהכ"נ להתפלל לא פטר. מכלל דשבתות וי"ט שאינם אנוסים במלאכה לא פטר, לבד מר"ה ויוה"כ דאוושי בברכו' ואע"ג שהעם בבהכ"נ ש"צ מוציאן, דא"ר יוחנן הלכ' כרבן שמעון בברכות [ר"ה] ויוה"כ. והעם שאחורי הכהנים נמי, בין שהן בעיר בין שהן בבהכ"נ ואינם באין לפני הכהנים, אינם בכלל ברכה כיון דמצו למיתי ולא אתו דלא אנוסי, אבל עם שבשדות שהם אנוסין במלאכה ולא מצו אתו הרי הם בכלל הברכה.
